ישראל עוברת לתחבורה חשמלית

הרכב החשמלי המלא (BEV: Battery Electric Vehicle) מצויד במנוע חשמלי בלבד, זאת להבדיל מרכבים היברידיים שמשלבים גם מנוע דלקי. החשמל שמניע את מנוע הרכב החשמלי מגיע מסוללה שנטענת במטענים ייעודים. עמדות הטעינה מותקנות בחניה הפרטית, במקומות העבודה, במרכזי קניות ועסקים, בחניונים ציבוריים ובתחנות הדלק.

היתרון המובהק של רכב חשמלי על רכבים המונעים במנוע דלקי הוא שהמנוע אינו מזהם כלל את הסביבה. מדובר בתחבורה נקייה שעתידה להפוך את העולם של כולנו לנקי וירוק יותר.

ברכב חשמלי יש רק כ-20 חלקים נעים בלבד בהשוואה לכ-2,000 חלקים נעים ברכב דלקי. עובדה זו הופכת את הרכב החשמלי לאמין הרבה יותר ולכזה שדורש פחות טיפולים ולכן עלויות האחזקה שלו הן נמוכות באופן דרמטי מהעלויות שאליהן התרגלנו. בשעת הנסיעה ברכב החשמלי הפחתת הלחץ על דוושת התאוצה, או לחיצה על הבלמים מפעילה את מערכת הטעינה הרגנרטיבית ובמקום לשחוק דסקיות בלימה לשם עצירה, המנוע החשמלי הופך את הבלימה לחשמל, דבר שמפחית משמעותית את הבלאי למערכת הבלמים ברכב (וגם טוען את הרכב). בשורה התחתונה הרכב החשמלי חוסך לנו כסף, והרבה.

החשש הטבעי של כל נהג הוא שמיכל הדלק ברכב יתרוקן והרכב ייעצר בצד הכביש. חשש זה מתעצם כשמדובר ברכב חשמלי והופך לתופעה ידועה: 'חרדת טווח', אבל אל חשש, מדובר בתחושה זמנית שעוברת מהר מאד לכל מי שנוהג ברכב חשמלי. כמו כל רכב דלקי, גם רכבים חשמליים מוגבלים בטווח. אם ברכב דלקי הסיבה היא כמות הדלק הנותר במיכל, ברכב חשמלי הסיבה היא מצב טעינת הסוללות. ולכן בכדי שהרכב ימשיך לנסוע בצורה רציפה כל שעלינו לעשות הוא להקפיד על טעינת הסוללות, בדיוק כפי שאנו דואגים לתדלק רכב שנוסע על בנזין.

בעבר לרכבים החשמליים שנמכרו בישראל (בטרפלייס) היה טווח מוגבל ביותר והם התבססו גם על החלפת המצברים בתחנות החלפה ייעודיות. לרכבים החשמליים שנמכרים כיום יש טווחי נסיעה רציפה של מאות ק"מ שנעים בין 250 ק"מ ל-450 ק"מ ויותר. חשוב לדעת כי טווחי הנסיעה שעליהם מצהירים היצרנים (בדרך כלל לפי התקן האירופאי WLTP) אינם טווחי הנסיעה שתפגשו במציאות אלא טווחים הנמדדים בתנאי מעבדה (בדומה לצריכת הדלק הנמסרת ע"י יצרני רכבים דלקיים). הטווחים המוצהרים לא לוקחים בחשבון תנאים משתנים כמו חורף\קיץ, או תנאי נסיעה בדרגות קושי שונות כמו עליות תלולות ועוד.

גם לאופן הנהיגה ברכב יש השפעה ישירה על צריכת החשמל מהסוללה. באופן טבעי, מי שמתחיל לנהוג ברכב חשמלי מסגל לעצמו דרך נהיגה רגועה יותר, כזו שמוציאה את המקסימום מהרכב ולא מדובר בפעולה מאולצת חלילה. נהגי רכב חשמלי אוהבים את הרכבים שלהם ומרוצים מהשינוי באופן הנהיגה, שהופכת מהנה ורגועה יותר ובעיקר שקטה יותר. יש לזכור כי קרוב ל85% מהנהגים נוסעים ביום בין 50 ל-100 ק"מ הלוך וחזור לעבודה, כך שכל עוד מקפידים לחבר את הרכב למטען בסוף היום אין כל סיבה לדאגה, גם אם מדובר בדגם עם סוללה קטנה יחסית.

טעינה של רכב חשמלי מתבצעת בעמדות טעינה באמצעות כבל טעינה ייעודי. כבל טעינה מסופק בדרך כלל עם הרכב והוא ישמש אותנו בעמדות ציבוריות. בעמדות הביתיות ובעמדות טעינה מהירות הכבל הוא חלק אינטגרלי מהעמדה.
את עמדות הטעינה מתקינות חברות המתמחות בתחום (ספקי שירותי טעינה) אליהן מפנים יבואני הרכב. בדרך כלל ניתן גם להפריד את רכישת העמדה מעסקת רכישת הרכב ולהתקין את העמדה באופן עצמאי (ע"י מתקין מורשה).

הטעינה האיטית יותר היא טעינה בזרם חילופי (AC) שמומר ע"י ממיר שנמצא קבוע ברכב ומטעין את הסוללה. את מטעני ה-AC נמצא בחניית הבית שלנו, במקום העבודה, בחניונים, בקניונים ובמקומות בהם הרכב עומד זמן ארוך יחסית. קצב הטעינה במטענים האיטיים מוגבל והם יספקו לנו טעינה של עד 22 קוו"ט לשעת טעינה (תלוי ביכולת הרכב לקלוט את ההספק). לדוגמא: רכב עם סוללה של 70 קוו"ט צריך כ-7 שעות בכדי להשלים טעינה מלאה (אם הממיר ברכב הוא בעל יכולת טעינה של 11 קוו"ט) אך רוב הנהגים לא יגיעו למצב בו הסוללה התרוקנה לגמרי ולכן בד"כ מדובר בפחות שעות טעינה.

ניתן לטעון רכב חשמלי במטען נייד, אך שימו לב כי מדובר במטענים בעלי הספק טעינה נמוך ביותר, השימוש בהם מוגבל לשעתיים בלבד והם אסורים לשימוש במקומות ציבוריים.

טעינה במטען איטי מתבצעת ע"י חיבור כבל טעינה אל שקע הטעינה הייעודי של הרכב. ישנם רכבים בהם שקע הטעינה ממוקם באותו מיקום של תא הדלק המוכר ויש רכבים בהם שקע הטעינה ממוקם בקדמת הרכב.
כאשר מדובר בטעינה ביתית, ניתן לתכנת את מרבית המטענים כך שיזהו אותנו, ע"י רכיב מיוחד שמסופק עם העמדה וחלק מהעמדות גם יתמוך בחיבור לאפליקציה ייעודית, באמצעותה נוכל לעקוב אחר קצב הטעינה וכמות החשמל שסופק לרכב.

את אחוז הטעינה של הסוללה נוכל לבדוק בלוח המכוונים שברכב וחלק מהרכבים תומכים באפליקציה ייעודית המתחברת לרכב ומאפשרת קריאה מרחוק של אחוז הטעינה.

במטענים הנמצאים במקומות ציבוריים החיבור למטען מתבצע באמצעות חיבור כבל הטעינה הייעודי לעמדה. טעינה ציבורית מצריכה יצירת חשבון אצל ספק שירות הטעינה שמפעיל את העמדה וניתן גם לקצר את תהליך ההזדהות ע"י שימוש בצי'פ שמסופק ע"י הספק למנויים. בחלק מהעמדות תתאפשר טעינה ע"י תשלום בכרטיס אשראי.

המעבר מרכב בנזין לרכב חשמלי יוזיל לכם באופן משמעותי את ההוצאה החודשית של אחזקת הרכב. עכשיו אתם שואלים "בכמה"? כמובן שהתשובה תלויה באיזה רכב בנזין נסעתם לפני, בהיקף הנסועה ועוד. ובכל זאת ניתן להצביע בוודאות על מספר פרמטרים בהם הרכב החשמלי זול יותר:
עיקר החיסכון מצוי בפרידה מהדלק. לדוגמה, לפי ממצאי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) לשנת 2019, רכב בנזין פרטי נוסע כ-1,300 ק"מ בחודש (נתוני 2020 ו-2021 הושפעו מהתפרצות מגפת הקורונה), כך שלפי מחיר הבנזין (ביוני 2022) שעומד על 7.72 אגורות לליטר, וטווחי תדלוק ממוצעים לקילומטר, ההוצאה החודשית נעה בממוצע סביב ה-650 ש"ח לחודש. עלות טעינת רכב חשמלי לעומת זאת תהיה כרבע מכך ועשויה להסתכם בכ-150 ₪ בחודש בלבד.

גם הוא זול יותר ברכב חשמלי ועומד על כשליש מהאגרה בה מחויבים רכבי בנזין. ויש גם את התחזוקה השנתית- רכבים חשמליים לא כוללים רכיבים נעים רבים (הנוטים להישחק) או שמנים שמצריכים החלפה. כמו כן, הבלימה הרגנרטיבית מפחיתה דרמטית את שחיקת רפידות הבלמים.
המשמעות היא שעלות הטיפולים השנתית נמוכה משמעותית מרכבים דלקיים. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה גיל ממוצע של רכב בישראל הוא 7 שנים כך שבמצטבר מדובר בחסכון משמעותי בטיפולי רכב, חסכון היכול להגיע לאלפי שקלים רבים על פני כל תקופת הבעלות הממוצעת.

סוגיית הרכב החשמלי מהווה אתגר עבור דיירים בבתים משותפים, ויש להבחין בין מספר מצבים:

1. בבתים משותפים בהם אין חניות צמודות (רישום בטאבו) לכל אחת מהדירות: במקרים כאלו הדרך היחידה לטעון רכבים היא ע"י החלטה של נציגות הבית ושימוש משותף בעמדות שיוצבו בחניה המשותפת. במקרה שכזה, כללי השימוש כמו גם ההתחשבנות הכספית יקבעו ע"י נציגות הבית.


2. כאשר לדירה בבית המשותף יש חניה צמודה וניתן לחבר את העמדה לארון החשמל הדירתי: דינה של החניה הצמודה הוא כדין הדירה, כלומר היא קניינו הפרטי של בעל הדירה, ועל כן יכול בעליה להציב בה עמדת טעינה. אלא שהעניין מורכב יותר, העמדה זקוקה להזנת חשמל (כבילה) ואם לא קיים בשטח החניה חיבור חשמל ייעודי, יש צורך לחבר את העמדה לארון החשמל הדירתי שנמצא לעיתים במרחק רב מהחניה מה שמחייב מעבר דרך הרכוש המשותף. כשמדובר בבניין גבוה, מרובה דיירים ושקיימת בו חניה תת קרקעית, כמו בבניינים רבים בישראל, יש צורך להעביר כבילה (הזנת חשמל) דרך הרכוש המשותף והפרויקט עשוי להפוך למורכב בשני אופנים:
   
   
   1. הפן התשתיתי- יש למתוח כבילה (הזנת חשמל) דרך הרכוש המשותף.
   
   
   2. העברת כבילה לצורך הזנת עמדות הטעינה מחייבת לעמוד בכללים משפטיים החלים על רכוש משותף. התקנון המצוי לפי חוק המקרקעין אוסר על פגיעה בחזות הבית. כמו כן, שימוש שאינו סביר ברכוש המשותף- אסור (שימוש סביר הוא שימוש שלא מונע מבעל דירה אחרת בבניין שימוש דומה), ולכן כבילה שחוסמת את יכולתם של בעלי דירות אחרים בבית להעביר כבילה לעמדות טעינה בחניות אחרות אינה שימוש סביר. חשוב לציין כי ברוב המקרים, וועדי הבתים מתירים לדייר להתקין עמדת טעינה במקום החנייה הפרטי שלו ולהשתמש לצורך כך בתשתית המשותפת לצורך העברת הכבילה.


3. חיבור לנציגות הבית או לחיבור ייעודי: במקרים רבים המרחק הרב מארון החשמל הדירתי מונע את הקמת העמדה והפתרון במקרים האלו הוא חיבור העמדה לחיבור הקבוע של נציגות הבית, או הזמנת חיבור ייעודי שנועד לשרת את כלל הדירות בבית המשותף ומנוהל ע"י נציגות הבית. במקרה של חיבור משותף מקובל למנות ספק שירותי טעינה שדואג לחלוקת העומסים לעמדות הטעינה השונות המחוברות אליו ומבצע את ההשקעות הדרושות להקמת וניהול מערכת הטעינה החכמה. בדרך כלל החיבור הקיים של נציגות הבית מוגבל ויש צורך לבדוק מראש את גודל החיבור והאם יש צורך בהגדלתו. לחיבור ייעודי חדש יש עלויות שמפרסמת חברת החשמל.

* נבהיר כי האמור לעיל אינו מחליף ייעוץ משפטי

ההתמודדות עם משבר האקלים היא אחד האתגרים הגדולים של זמננו וככל שהמעבר לרכב חשמלי יהיה מהיר יותר, כך הסיכוי שלנו לעצור את המשבר גדלים. העולם מתמודד עם ההתחממות הגלובלית ע"י הפסקה שריפת דלקים ומדינות רבות כבר קבעו שנת יעד לאיסור מכירת רכבי בנזין. אך גם ללא קשר למשבר האקלים, הרכב החשמלי מונע גם זיהום מקומי וחוסך את הפליטה המזהמת את האוויר שאנחנו נושמים ממנועי הבנזין (זיהום בגובה האף). בניגוד לפליטת מזהמים ממפעלים, הרכבים נמצאים לידינו כל הזמן ובגובה הרחוב, ולכן השפעתם כה גדולה על בריאותנו. הזיהום מרכבים בערים אחראי על כ90% מפליטות ה-CO2 לאטמוספירה. על פי נתוני ה-OECD בכל שנה מתים בישראל כ-1,000 בני אדם כתוצאה מזיהום אוויר שמקורו בתחבורה . לכן צמצום משמעותי ברכבי בנזין יביא גם להפחתה בתחלואה ובתמותה.

שריפת הדלקים תורמת באופן ישיר להתחממות כדור הארץ והתעצמות משבר האקלים. דוח של המשרד להגנת הסביבה מיוני 2021 מצא שענף התחבורה הוא המזהם העיקרי של האוויר בישראל. לפי הדוח, ענף זה אחראי ל-38% מפליטות גזי החממה המאיצים את משבר האקלים, בעוד שפליטות מתחנות הכוח אחראיות רק לכ-30% מהפליטות.

פילוח עמוק יותר של הנתונים מגלה כי הרכבים הפרטיים והאוטובוסים אחראים לבדם לכ-1/5 מפליטות גזי החממה בישראל! על כן המעבר לרכבים חשמליים, כולל תחבורה ציבורית חשמלית, תאפשר לישראל לעמוד ביעדים הלאומיים להפחתת פליטות גזי החממה וזה לא נגמר כאן, ככל שהמעבר לרכב חשמלי יואץ, ההובלה הימית והיבשתית של נפט ומוצריו, כמו גם תחום זיקוק הדלק יצטמצמו, וכמובן שתהליך זה יביא להקטנה משמעותית בפליטות גזי החממה.

טווח נסיעה – חפשו את הטווח המוצהר של היבואן\יצרן אך זכרו כי הטווחים נבדקו בתנאי מעבדה ולא לפי הנהיגה שלכם ותנאי הדרך בה אתם רגילים לנסוע. תמיד טוב לקרוא מבחני דרך וכאלו תוכלו למצוא הרבה ברשת

טעינה – – בדקו את יכולות הטעינה של הרכב, גם טעינה איטית (AC) וגם טעינה מהירה (DC), טעינה חד פאזית בלבד? או תלת-פאזית (מהירה יותר)

טיפולים – בדקו באיזו תדירות ומה עלויות הטיפולים שתידרשו לעשות ברכב

עמדת הטעינה – ככל שבבית בו אתם גרים לא פועל ספק שירותי טעינה שמתקין לכם עמדה במסגרת ההסכם עם ועד הבית ואין לכם עמדה במקום העבודה, אתם זקוקים לעמדה משלכם - כזו שתתחבר למונה הדירתי שלכם. שימו לב שאתם רוכשים עמדה חכמה שתתאים לצרכים שלכם. ניתן לטעון רכב חשמלי במטען נייד, אך שימו לב כי מדובר במטענים בעלי הספק טעינה נמוך, השימוש בהם מוגבל לשעתיים בלבד והם אסורים לשימוש במקומות ציבוריים.